החלטה בתיק רע"א 36080-02-11

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) מיום 18.1.11, לפיה האריך בית משפט קמא את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין של פינוי שניתן נגד המבקש, ביום 10.3.10, בהעדר התייצבות, וביטל את פסק הדין בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיבים סך של 500,000 ש"ח, בשלושה תשלומים, על חשבון חוב דמי השכירות שהוא חב למשיבים. הבקשה מתייחסת אך לחלק ההחלטה המתנה את ביטול פסק הדין בתשלום האמור (ת"א 4799/09).

2.         המבקש שכר מן המשיבים נכס הכולל 22 דירות ושתי חנויות. הצדדים נחלקו באשר לגובה דמי השכירות שעל המבקש לשלם למשיבים החל מיום 15.3.02, והתדיינו בסוגיה זו בפני בית הדין לשכירות בירושלים. במסגרת ההליך המשפטי הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, לפיו ישלם המבקש למשיבים דמי שכירות חודשיים בסך 2,700 דולר (ש 106/06). זמן מה לאחר שניתן פסק הדין, הגיש המבקש תובענה לבית משפט השלום בירושלים, בה עתר לסעד הצהרתי לפיו פסק הדין שניתן בבית הדין לשכירות, בטל. תובענתו זו נדחתה ביום 10.3.09 (ה"פ 577/08). ערעור על פסק הדין, נדחה אף הוא ביום 7.9.09 (ע"א 3235/09).

3.         בין לבין, הגישו המשיבים תביעה לפינויו של המבקש מן הנכס, בשל שתי עילות: האחת, אי תשלום דמי השכירות החלים על הנכס החל מיום 15.3.02, והשניה, בשל השכרת חלק מן המושכר בשכירות משנה בניגוד לתנאי חוזה השכירות. המבקש הגיש כתב הגנה בו טען כי היה מוכן לשלם למשיבים "את סכום דמי השכירות המגיע להם", אולם המשיבים דחו פניותיו. עוד הכחיש כי השכיר חלק מן הנכס בשכירות משנה. בהמשך, משנקבעה התביעה לדיון, לא התייצב המבקש לדיון, וניתן נגדו פסק דין של פינוי. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה. המבקש טען, בין היתר, כי בא כוחו, אשר ייצגו באותה העת בשני הליכים משפטיים, הן בעניין תובענתו לביטול פסק הדין של בית הדין לשכירות, והן בתביעת הפינוי, הודיעו כי לא ייצג אותו בתובענה לביטול פסק הדין, אולם המבקש לא הבין מכך כי בא כוחו התפטר מייצוגו גם בתביעת הפינוי. המבקש הוסיף וציין כי באותה העת היה מסובך בהליך פלילי, ריצה תקופת מאסר והחל לבצע עבודות שירות, והיה טרוד בניסיון להציל את עסקו בתקופת העדרותו. באשר לסיכויי הגנתו טען המבקש כי תביעת המשיבים לפינויו הוגשה בטרם הוכרע ערעורו לבית המשפט המחוזי, ולפיכך טרם בשלה עילה לפינויו. עוד טען כי המשיבים אינם בעלי הנכס, וכי מכל מקום, יש להעניק לו סעד מן הצדק.

4.         בית משפט קמא קיבל את שתי הבקשות. בית המשפט קבע, בהחלטתו מיום 18.1.11, כי הסיכויים שטענת המבקש, כי המשיבים אינם בעלי הנכס, תתקבל, אינם גבוהים, הן לאור צו ירושה שהציגו המשיבים והן לאור ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים,  לרבות הסכם הפשרה אליו הגיעו בתיק השכירות. עוד קבע כי אין חולק כי המבקש לא שילם למשיבים את דמי השכירות החלים עליו, המגיעים כיום כדי חוב של כמיליון ש"ח. למרות האמור לעיל, סבר בית משפט קמא כי טענתו של המבקש כי ביקש לשלם למשיבים את דמי השכירות "המקוריים", אשר לא היו שנויים במחלוקת, וכן עתירתו לסעד מן הצדק, ראויים לבירור. עוד סבר כי סיום ההליך מטעמים שבסדר דין ללא דיון לגופו, יגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה של המבקש לערכאות. מטעמים אלה קבע, כי יש להיעתר לבקשות. יחד עם זאת, משלא העלה המבקש כל טענה המצדיקה אי תשלום דמי השכירות, ועל מנת לצמצם את הנזק שיגרם למשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין, התנה בית המשפט את ביטול פסק הדין בתשלום סך 500,000 ש"ח למשיבים, בשלושה תשלומים, על חשבון חוב דמי השכירות. כן קבע כי פסק הדין יבוטל רק לאחר שיבוצעו שלושת התשלומים במועדם.

5.         המבקש משיג, כאמור, על חלק ההחלטה המתנה את ביטול פסק הדין בתשלום סך 500,000 ש"ח. המבקש טוען כי אין ביכולתו לשלם סכום זה בפרק הזמן שקבע בית משפט קמא, תוך תקופה של שלושה חודשים. עוד הוא טוען כי בית משפט קמא נטה לקבל את בקשתו לביטול פסק הדין, אך הציב בפניו תנאי שאין ביכולתו למלא, כאשר משמעותה המעשית של החלטתו היא מתן פסק דין של פינוי נגד המבקש. לחלופין ביקש להורות על תשלום החוב בתשלומים של 20,000 ש"ח לחודש.

6.       לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות המבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה.

7.         תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים..."

הסמכות לקבוע תנאים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, פורשה כסמכות רחבה ביותר, הנתונה לשיקול דעת הערכאה הדיונית (ע"א 436/83 לוי נ' דקו, פ"ד מ(4) 589, 604 - 605 (1986), רע"א 1973/97 עיני נ' גוטמן, ניתנה ביום 18.6.97).

8.         עיון בבקשה מעלה, כי בית משפט קמא העדיף ליתן למבקש את יומו בבית המשפט והורה על ביטול פסק הדין, חרף מחדלו של המבקש, ואף שלכאורה נראה כי סיכויי הגנתו קלושים: אין חולק כי המבקש לא שילם למשיבים את דמי השכירות החל משנת 2002, וזאת חרף הסכמת הצדדים על שיעורם, הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. חוב דמי השכירות שנצבר עד היום מגיע לסך כמיליון ש"ח, ולמעשה המבקש שוהה בנכס מזה שנים ללא תשלום. בכתב הגנתו הודה המבקש בבעלותם של המשיבים בנכס (וראה ס' 1 לכתב הגנתו, בו אין הוא מכחיש את האמור בס' 1 לכתב התביעה, שעניינו בעלותם של המשיבים בנכס, ואת חובתו לשלם למשיבים דמי שכירות). את טענתו להגנה מן הצדק, שהועלתה לראשונה בבקשתו לביטול פסק הדין, לא העלה כלל בכתב הגנתו. בית משפט קמא, בהיעתרו לבקשה לביטול פסק הדין, הלך, אם כן, דרך ארוכה, לקראת המבקש. בנסיבות אלה, בהן ייתכן כי ניתן היה לדחות את הבקשה, ועל מנת להבטיח כי המשיבים לא ייצאו ניזוקים מקבלתה, קיימת הצדקה להתנות את ביטול פסק הדין בתנאי שהותנה ע"י בית המשפט. יוסף עוד, כי ככל שמצבו הכלכלי של המבקש איננו מאפשר לו לשלם את הסכום שנקבע, פתוחה בפניו הדרך לפנות לבית משפט קמא בבקשה לשוב ולדון בתנאים שנקבעו (ראה רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ, ניתן ביום 27.2.05).  למותר לציין כי אין בהחלטה זו משום הבעת עמדה לגופה של בקשה זו, ככל שתוגש.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון, ככל שהופקד, יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,  כ"ב' ב אדר ב תשע"א, 28 במרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: